פסק-דין בתיק עת"מ 7982-12-11

1.         העתירה שבכותרת - עניינה בקשתו של העותר, מר אהרון אנטונה, להתערבות בהחלטת המשיב - החלטה בה סורבה בקשתו ליתן לו מעמד של פליט לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951).

2.         לפי העתירה, נולד העותר ביום 25.6.1962, בניגריה. הוא נשוי ואב לחמישה ילדים. הוא ומשפחתו התגוררו בעבר בעיר לאגוס - בירת ניגריה. נרשם עוד בעתירה, שהעותר מפיק סרטים במקצועו ובעל חברת הפקת סרטים שהוקמה עוד בשנת 1992. נטען עוד, שבשנת 2007 הפיקה חברת ההפקה של העותר סרט אשר עוסק במאבק לחידוש ריבונותה של המדינה העצמאית ביאפרה. מדובר לפי העתירה ברפובליקה שהייתה קיימת בעבר בניגריה ומרדה בשלטון, תוך מלחמה אכזרית, במהלכה נהרגו כמיליון איש. קיימת בניגריה תנועה לחידוש הרפובליקה של ביאפרה הנקראת תנועת "מסוב" MASSOV. נטען עוד בעתירה כי במהלך השנים נוהגים שלטונות ניגריה ביד קשה ובאופן אכזרי בחברים בתנועת "מסוב" ובבני משפחותיהם. מדובר ברצח, אונס, כליאה ועינויים. הסרט שהופק על ידי העותר, כך נטען, פורש על ידי שלטונות ניגריה כעידוד של פעילויותיה של תנועת "מסוב" והוא סומן כחבר בכיר בתנועה. חברת ההפקה - משרדיה נפרצו; עותקי הסרט  - נלקחו ונשרפו; כוחות הביטחון  - הגיעו לביתו של העותר ואיימו להרוג אותו. הוא נלקח למאסר ואף עונה ונדרש לעזוב את ניגריה "בטרם יירצח". עוד נטען בעתירה, שלאחר שחרורו ברח העותר והתחבא בערים שונות ברחבי ניגריה. בסופו של דבר נמלט למצרים, ומשם לאחר שלושה חודשים - הגיע לישראל (ביום 15.12.2008). צוין עוד בעתירה, שלאחר הימלטו של העותר מניגריה, המשיכה הרדיפה של בני משפחתו והכל בשל חברותו בתנועת "מסוב". במהלך רדיפה זו, וכתוצאה ממנה, נרצחו חמישה מבני משפחתו הקרובה על ידי השלטונות הניגרים. עוד נטען, שאשתו וילדיו נאלצו להימלט למדינה שכנה. בשל מכלול טענות אלה, טען העותר, כי יש להכיר בו כפליט לפי האמנה, שכן קיים חשש מבוסס היטב לחייו.

3.         הוועדה המייעצת לענייני פליטים דחתה בהחלטה מיום 13.12.2009 את בקשתו של העותר. בהמשך הגיש העותר ערעור - אולם ערעור זה נדחה בהחלטה מיום 22.11.2011. בעקבות זאת, הוגשה לבית משפט זה העתירה שבכותרת.

4.         לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, ובכלל זה טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ביום 29.2.2012, כמו גם ההודעה המשלימה שהגיש ב"כ המשיב לאחר הדיון (לב"כ העותר ניתנה התייחסות להתייחס לה אך המועד לכך חלף) מסקנתי היא כי דין העתירה - להידחות. אציין תחילה, כי כפי שהגדירו זאת ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הנקודה המרכזית העומדת להכרעה בנסיבות המקרה, היא שאלת אמינותו של העותר ואמינות הנתונים שמסר בבקשתו למקלט ובערעור, כמו גם בעתירה שלפניי. עניין נוסף, הקשור למעשה בעניין האמינות, הוא השאלה אם העותר היה חבר בכיר בארגון "מסוב" או שמא חבר זוטר.

5.         בהחלטת הוועדה המייעצת בבקשתו של העותר להכרה בו כפליט, נקבע, שקיימים בנסיבות המקרה מספר ממצאי אמינות שליליים בגרסתו של העותר: ראשית, סתירות בין הראיון בעל פה שנערך עם העותר לבין בקשתו שבכתב, וזאת בנוגע להיבטים מהותיים; שנית, מספר אי בהירויות בעניינים עובדתיים ובתאריכים שנמסרו; שלישית, נקבע שהראיון בעל-פה שנערך עם העותר הצביע על סתירות פנימיות וחוסר עקביות של העותר. כל אלה יחדיו, מבססים מסקנה לפיה העותר לא הצליח לבסס "פחד מבוסס להיות נרדף" כמשמעו באמנה. בהחלטה בערעור מיום 22.11.2011, נקבע גם כן שמידע שהעותר מסר במסגרת ערעורו סותר מידע קודם. הנה כי כן, עמדת המשיב בנסיבות העניין היא, כי גרסתו של העותר - נעדרת אמינות מספקת - ובמסקנה זו, לא מצאתי להתערב בנסיבות המקרה. אסביר:

6.         המסמך העיקרי שצורף לחומר לפניי והקשור לבדיקת אמינותו של העותר, הוא הראיון שנערך על-ידי המשיב ביום 20.7.2009 (מש/4). בראיון זה נשאל העותר שאלות רבות, אולם התשובות שניתנו על ידו עוררו אצל המשיב ספקות ממשיים בדבר אמינות גרסתו. אציין כי העותר השיב בשלילה לשאלה אם הוא היה פעיל פוליטי ואם הוא חבר במפלגה. הוא גם השיב בשלילה לשאלה, אם הוא נעצר או עוכב. משנשאל מדוע הוא סבור ששלטונות ניגריה רודפים אחריו, הוא סיפק שני הסברים: היותו חבר בארגון "מסוב" וכן הסרט שהכין על השלטונות בניגריה. משנשאל באופן ספציפי על חברותו בארגון "מסוב" - אם יש לו כרטיס חבר - השיב בחיוב. אולם העותר לא ידע להשיב מה צבע כרטיס החבר ולא ידע לתאר באופן ספציפי כיצד כרטיס החבר נראה. הוא גם אמר, שהוא לא זוכר שמות של נושא תפקיד בארגון. משנשאל כמה אנשים היו תחת הנהגתו בארגון, השיב כי מדובר בשלושים איש. העותר לא ידע להשיב מהו יום העצמאות של רפובליקת ביאפרה ומהו יום העצמאות של חברי ארגון "מסוב". הוא נשאל אם יש לארגון דגל והשיב בחיוב. אולם לא ידע להשיב לשאלת ההמשך - אף במשך חמש דקות של המתנה - כיצד נראה הדגל ואפילו לא מה צבע הדגל. העותר לא ידע לומר בראיון מי הוא האחראי על האזור מטעם ארגון "מסוב". העותר גם לא ידע להשיב על פרטים הקשורים באירוע משמעותי שקרה לארגון "מסוב" בשנת 2008 בניגריה. משנשאל העותר אם לאחר שביקרו במשרדו נהגו בו שלא כשורה, הוא השיב בשלילה. 

7.         אכן, על יסוד תשובות אלה, הגיע המשיב למסקנה לפיה העותר לא הוכיח פחד מבוסס להיות נרדף, לפי תנאי האמנה.  מסקנה זו, על יסוד האמור לעיל - סבירה היא. כך הדבר, אפילו אניח כטענת ב"כ העותר - ומבלי להכריע בנדון - כי מלכתחילה אמת המידה הראיתית הנדרשת בכגון דא יכולה להיות מקלה יחסית (וראו: עת"מ (י-ם) 729-09-11 סלומון נ' שר הפנים (26.12.2012, פיסקה 23 לפסה"ד והאסמכתאות שם)).

8.         אציין, כי בכתב התשובה מטעם המשיב נטען שהעותר נעצר עקב שהייה בלתי חוקית בשנת 2009 ורק אז הגיש בקשה למקלט מדיני. אולם לאחר בירור העניין במהלך הדיון והקושי בטענה זו, לאור פרוטוקול הראיון הראשון שנערך עם העותר (מש/3), הודיע ב"כ המשיב בהודעה מטעמו, שאכן העותר הגיש בקשה לאו"ם לקבל מקלט מדיני וקיבל מכתב הגנה מיום 27.11.2008. אין אפוא לפניי טענה, כי בקשת המקלט של העותר באה רק לאחר מעצרו. יחד עם זאת, במהלך הדיון שהתקיים לפניי, התבקש ב"כ המשיב להמציא לעיונו של בית-המשפט את בקשת העותר המקורית למקלט - אותה בקשה שהוועדה המייעצת מצאה לקבוע שקיימות סתירות בינה לבין האמור בראיון הנזכר לעיל. הבקשה צורפה. נרשם בה מטעם העותר, שהסיבה לרדיפתו על ידי שלטונות הניגרים היא היותו מנהיג של ארגון ה"מסוב". אכן, קיים פער בין גרסתו זו של העותר לפיה הוא מנהיג בארגון לבין אי ידיעותיו אודות שורה ארוכה של פרטים כמצוין לעיל. העותר ציין גם בבקשתו זו למקלט שהוא "איבד ארבעה אנשים". אולם נתון זה לא חזר לאחר מכן בראיון שנערך עימו וצוין לעיל. הנתון האמור חזר שוב רק בערעור שהגיש על החלטת הוועדה המייעצת ובעתירה שלפניי נטען, ששגה המשיב משעה שזקף העלאת עניין זה בערעור בלבד, שכן מדובר בארבעה שנרצחו לאחר החלטת הוועדה המייעצת וקודם להחלטה בערעור. אלא שעיון בבקשת העותר המקורית למקלט מראה שכבר אז טען העותר לכך שהוא איבד "ארבעה אנשים" ומכאן, שהפערים בין גרסאותיו השונות של העותר מעוררים כאמור קושי. העותר ציין אמנם בראיון בבקשתו האמורה למקלט את העובדה שהוא מפיק סרטים, אולם עיון בבקשה זו אינו מצביע על אותה גרסה מפורטת העומדת ביסוד העתירה שלפניי ולפיה, העותר נרדף במידה רבה בגין אותו סרט שכביכול הפיק על ביאפרה וכנגד השלטון הניגרי.

9.         אציין עוד, שב"כ העותר טען לפניי בדיון שהנקודה המרכזית איננה אם העותר חבר בארגון "מסוב" אם לאו "אלא עניין הסרט" (עמ' 2, שורה 2 לפרוטוקול). בעיקרי טיעון שהגיש העותר לקראת הדיון שהתקיים לפניי, טען העותר (סעיף 9) כי הוא פועל "בימים אלה" כדי להשיג ראיות אשר יעידו על פעילותו בארגון "מסוב" ובכלל זה, העתק מהסרט שהפיק. התבקשה דחייה של 90 יום במועד הדיון ובמתן פסק הדין, על מנת לאסוף את הראיות הנוספות. בדיון שהתקיים לפניי, הבהיר ב"כ העותר כי עד לעת הזו עותק של הסרט לא הוגש למשיב - לפי הטענה היות ואין עותקים של הסרט, שכן אלו הושמדו על ידי השלטונות. אלא שיודגש, שהעותר ביקש מקלט לפי המסמכים שהוגשו לעיוני, סמוך לחודש נובמבר 2008. מאז העת ההיא, חלפו למעלה משלוש שנים. כל אותה העת, והגם שעניינו של העותר נדון לפני המשיב בערכאות השונות, לא המציא העותר את הסרט האמור והמכתבים שצרף לעתירה - אין בהם די כדי לבסס את טענתו בעניין זה. הדבר - לא רק שמהווה חסר ראייתי בכל הקשור בטענת הרדיפה של העותר, אלא שיש בו גם בפני עצמו, בנסיבות המקרה, משום קושי אמינות נוסף בגרסתו של העותר. כך או כך, בחלוף זמן כה ממושך, אין בבקשה שהוגשה רק בעיקרי הטיעון כדי להצדיק התערבות בעמדת המשיב בשל עניין זה או דחייה נוספת בבירור העתירה ומתן פסק הדין בה.

10.       לא נעלמו מעיניי טענות העותר בעתירתו - טענות שעיקרן הניסיון להתמודד עם קביעות המהימנות - או ליתר דיוק היעדר המהימנות - בעניינו של העותר. העותר טען בהקשר זה, כי אין לבוא עימו חשבון על אי דיוקים קלים ככל שהיו, בשים לב לעובדה שמדובר בחוויות טראומתיות ולזמן הרב שחלף. כאמור לעיל, גם אם אניח שקיים בסיס נורמטיבי להקלה מסוימת בנטל ההוכחה בכגון דא, הרי שגם תחת אמת מידה מקלה זו - לא ניתן לראות את הסתירות והחסרים בגרסתו של העותר כפי שפורטו  לעיל והתשובות שלא ידע ליתן, כמצדיקות התערבות בעמדתו של המשיב לעניין חוסר אמינותו של העותר. ויודגש, כאמור, כי קיים פער בלתי מוסבר הפועל לרעתו של העותר בין טענתו להיותו מנהיג בארגון "מסוב" לו כפופים 30 איש ולסרט שכביכול הפיק, לבין אי ידיעתו פרטים רבים על הארגון.

11.       אציין עוד, כי קיימות סתירות אף בין האמור בעתירה לבין גרסאות אחרות שנתן העותר לפני המשיב והדבר אף הוא מעורר תמיהה. כך, למשל, בסעיף 22 לעתירה נטען שכוחות הביטחון של ניגריה הגיעו לביתו של העותר, איימו להרוג אותו והובילו אותו למאסר. אלא שכאמור לעיל, בראיון שנערך עם העותר, גרסתו הייתה אחרת ולפיה כוחות משטרה באו למשרדו והוא ציין במפורש שאף אחד לא בא לביתו. הוא גם ציין כאמור, בתחילת הראיון שנערך עימו, שהוא מעולם לא נעצר או עוכב.

12.       הנה כי כן, העולה מן המקובץ הוא, כי בנסיבות העניין לא הצביע העותר על עילה להתערבות בשיקול דעתו של המשיב ובמסקנתו לפיה לא עלה בידי העותר לבסס פחד מבוסס להיות נרדף כמשמעה באמנה, והכל בהתבסס, כאמור, על אי אמינותו של העותר (ראו עוד: עת"מ (ת"א) azurundu  נ' משרד הפנים (7.2.2012); עת"מ (י-ם) 39489-08-11, האגוס נ' שר הפנים (16.1.2012)). העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, כ' באדר תשע"ב, 14 במרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: